מטרת המחקר היתה לבחון הבדלים בתחלואה ותמותה עקב מחלות לב וכלי דם (Cardiovascular Disease - CVD) לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית או טיפול קרינתי מרפא עם או ללא טיפול להפחתת אנדרוגן (Androgen Deprivation Therapy- ADT).
עוד בעניין דומה
במחקר מבוסס אוכלוסין זה מתוך מרשם הסרטן של נורבגיה, מרשם המטופלים של נורבגיה ומרשם גורמי המוות של נורבגיה, נכללו 19,289 גברים בגילאים של עד 80 שנים שאובחנו עם סרטן ערמונית לא גרורתית במהלך השנים 2010-2019.
המטופלים טופלו בעזרת כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית או בטיפול קרינתי מרפא. החוקרים השתמשו במודלים לסיכונים מתחרים על מנת להשוות תחלואה עקב CVD כלשהו, אוטם בשריר הלב (Acute Myocardial Infarction - AMI), שבץ מוחי איסכמי, אירוע תסחיפי-קרישתי ותמותה עקב CVD בעוקבה הכללית ובריבוד לקבוצות לפי גורמי סיכון.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר תקופת מעקב חציונית של 5.4 שנים (רווח בין-רבעוני של 4.6 שנים) לא נמצא הבדל בין כריתת ערמונית רדיקלית לבין טיפול קרינתי מרפא מבחינת השיעורים המתוקננים להיארעות AMI, שבץ מוחי איסכמי ותמותה עקב CVD בכלל קבוצות הסיכון.
בקבוצת הנבדקים שקיבלו טיפול קרינתי מרפא נצפו שיעורים נמוכים של CVD (0.82, רווח בר-סמך של 95%, 0.76-0.89) ואירועים קרישתיים-תסחיפיים (0.3, רווח בר-סמך של 95%, 0.2-0.44) בהשוואה לקבוצה שטופלה עם כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית, במהלך השנה הראשונה של המעקב.
לאחר שנה של מעקב, שיעורי CVD היו גבוהים (1.19, רווח בר-סמך של 95%, 1.11-1.28) יותר בקרב נבדקים מכלל קבוצות הסיכון שטופלו עם קרינה, בהשוואה לאלה שטופלו עם כריתה מלאה של בלוטת הערמונית. הבדלים אלה לא נצפו עבור אירועים קרישתיים-תסחיפיים.
מסקנת החוקרים היתה כי במהלך השנים הראשונות לאחר סיום הטיפול עבור סרטן הערמונית, לא נמצא הבדל בין טיפול קרינתי לבין כריתה מלאה של בלוטת הערמונית מבחינת שיעורי AMI, שבץ מוחי איסכמי ותמותה עקב CVD, באף אחד מקבוצות הסיכון.
ממצאים אלה מרמזים כי שימוש ב-ADT בשילוב עם טיפול קרינתי לא מעלה את הסיכון לתוצאים אלו במתאר הטיפול המרפא. עליה כוללת בשיעורי CVD בנבדקים שעברו טיפול קרינתי, בחלוף שנה מסיום הטיפול, מסמן את האפשרות כי קיים קשר בין טיפול קרינתי מרפא לבין CVD שונים, מלבד AMI ושבץ מוחי איסכמי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות